<h1>האורה לרש"י סימן נ"ט</h1>
<h2>דף צד:</h2>
הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו שלא בכלי וכן שערו או שפמו אסור. אמר רבי אלעזר מחלוקת ביד, אבל בכלי כגון איזמל או גנוסתר אסור. ומחלוקת לעצמו אבל לאחרים פטור.
<h2>דף קח:</h2>
אין עושין הולמי בשבת אבל עושה מי מלח וטובל בהן את פתו ונותן לתוך התבשיל. [ואינה עיקר לפי המימרא שמצינו שאל כותי אחד את ר' יהושע מהו לעשות מים ומלח בשבת, אמר לו אסור, ומפני מה אמר לו שוטה אם ראית אשתך שנתחבקה עם הסריס יהא קשה בעיניך אמר לו הן ומפני מה אמר לו כדי שלא תתפרץ באנשים אחרים א"ל שבת נמי כדי שלא תתפרץ במלאכות אחרות]. אין מולחין צנון בשבת, אבל מולחין ביצה, וצנון מטבל במלחא.
<h2>דף קטז:</h2>
והאי דנהגו למקרי אבות בשבת במנחה מפני שבאותה שעה מת משה רבינו.
<h2>דף קכא.</h2>
כופה קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואת קטן, ועל עקרב שלא תישוך. עקרב דורסו לפי תומו, נחש דורסו לפי תומו.
<h2>דף קכב:</h2>
נוטל מחט [של יד] אם היא נקובה ליטול בה את הקוץ.
<h2>דף קכד:</h2>
מכבדת של תמרה מותר לכבד בהן בשבת. דסבירא לן כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוון מותר.
<h2>דף קמא.</h2>
והני פלפלי מידק חדא אחדא. בקתא דסכינא שרי אפילו בשבת. ורבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי. טיט שעל (בגדו) [גבי רגלו]. מקנחו בכותל ולא בקרקע, ונוטל חרס לקנח בו מנעלו.
<h2>דף קמו:</h2>
האי טירפא דאסא אסור. פירוש ליתן עלה של הדס בתוך הנקב של חבית לקלח בו את היין. [גזירה משום מרזב].
<h2>דף קמח.</h2>
מחזירין את השבר למקומו.
